בניגוד לענקית המדיה החברתית, WeChat, אחת מיריבותיה המרות ביותר, Weibo מאפשרת לחברות בכל הגדלים להוציא לפועל מהלכי סושיאל אורגניים בצורה פשוטה, אפקטיבית וזולה. למה ההבדל כל כך משמעותי? מכיוון ש-WeChat היא פלטפורמה שלא מציעה תוכן חדש למשתמשים. לדוגמה, כאשר משתמש חדש פותח חשבון ב-WeChat, ה-Feed שלו ריק. ללא הצעות, ללא "אולי יעניין אותך גם…" וללא תחומי עניין. בנוסף, אם משתמש לא יעקוב באופן פעיל אחר עמוד מסוים, הוא לא ייחשף לתכניו. על אף שהפרט הזה נראה כמו פרט טכני וחסר חשיבות, יש לו משמעות קריטית עבור חברות. המשמעות היא שחברות חייבות להשקיע הרבה כסף בזמן על מנת שהתוכן שלהם יגיע למשתמשי WeChat. במיוחד בתחילת דרכם בפלטפורמה.

ב-Weibo, לעומת זאת, הסיפור נראה אחרת לגמרי. Weibo עובדת בצורה דומה (יחסית) לפלטפורמות המערביות והמוכרות לנו. כאשר משתמש פותח חשבון חדש ב-Weibo, הפלטפורמה מציעה לו לעקוב אחר עמודים המפרסמים תכנים שעשויים לעניין אותו. כמו כן, בפלטפורמה נעשה שימוש נרחב ב-Hashtags. מעבר להבלטת מילים, הסולמית הקטנה הזו מאפשר למשתמשים לעקוב אחר תחומי העניין שמסקרנים אותם. ומה המשמעות של הפרט הטכני הזה עבור חברות? שבפלטפורמת Weibo ניתן להגיש תוכן למשתמשים שאינם עוקבים אחר העמוד של החברה. במילים פשוטות, אפשר לבנות קהל, לעורר מודעות ולהוציא לפועל מהלכי Content marketing בעלות נמוכה.

מעבר לשימוש ב-hashtags והצגת תוכן לעוקבי עמוד מסוים, הפלטפורמה גם מראה למשתמשים שלה מהם הנושאים הטרנדיים ביותר ומהם החיפושים הטרנדיים ביותר. זה אולי מובן מאליו – אבל חברות שמצליחות להופיע במדורים האלה, יכולות להגיש תכנים לאינספור משתמשים.

אז אילו פוסטים אפשר לפרסם שם? בדיוק כמו הפוסטים שאפשר לפרסם בטוויטר, וקצת יותר. נו טוב, הרבה יותר. כמו שהזכרנו בקצרה כאן למעלה, הפלטפורמה מאפשרת לפרסם פוסטים טקסטואליים עם הגבלת תווים מאוד מפרגנת, ואם זה לא מספיק היא גם מאפשרת לפרסם מאמרים ארוכים מאוד. כמו כן, ניתן לפרסם עד 9 תמונות בפוסט, להעלות סרטונים, לצרף לינקים ואפילו לסנכרן את עמוד ה-Weibo העסקי עם חנות
ה-eCommerce של החברה בפלטפורמות של Alibaba (שמחזיקה בכ-30% ממניות Weibo, אגב).